הרבה משפחות שאני פוגש מגיעות עם אותה נקודת מוצא: הן לא רוצות “להמר”.
הן רוצות לדעת שהכסף שהן עבדו בשבילו כל כך קשה – בטוח. שלא יהיו הפתעות גדולות, שלא יקרה מצב שבו ערך החיסכון נחתך בחצי, ושבכל רגע נתון הן יוכלו להסתכל על החשבון ולדעת שהוא יציב. הרצון הזה טבעי ומובן – הרי כסף הוא לא רק מספרים, אלא תחושת ביטחון ומשענת לעתיד.
אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה: לפעמים החיפוש אחרי ביטחון מוחלט – הופך לאיום הכי גדול על הביטחון הכלכלי עצמו. כי כסף ששוכב יותר מדי זמן ב”בטוח מדי” לא באמת שומר על הערך שלו. הוא נשחק על ידי האינפלציה, לא מייצר צמיחה, ובעצם חוסם אותנו מלהגיע למטרות הגדולות באמת – דירה, חופש כלכלי או פרישה נינוחה.
זו בדיוק המלכודת של “סולידיות יתר”: אנחנו בטוחים שאנחנו מגנים על עצמנו, אבל בפועל אנחנו מוותרים על העתיד.
כדי להבין את זה טוב יותר – בואו נעשה סדר: נבחן מהן ההשקעות הסולידיות הקלאסיות, איפה עובר הקו שבין ביטחון לצמיחה, ואיך נראית הטעות הנפוצה ביותר – להיות סולידי מדי
1. פיקדונות בנקאיים ופק”מ
בואו נמחיש את זה במספרים פשוטים.
נניח משפחה ששמה 500 אלף ₪ בפיקדון בנקאי בריבית שנתית של 2%. לכאורה – “כסף בטוח”, בלי סיכונים, בלי ירידות. אחרי 20 שנה הסכום הזה יצמח לכ־740 אלף ₪ בלבד. כלומר, הרווח הוא בסך הכול 240 אלף ₪ בשני עשורים – פחות מעלייה ממוצעת במחירי הדירות באותה תקופה, ובטח פחות מהעלייה ביוקר המחיה. בפועל, המשפחה הזאת תרגיש “שמרנו על הכסף”, אבל כוח הקנייה שלהם נשחק בצורה דרמטית.
עכשיו נסתכל על משפחה אחרת, שהשקיעה את אותו סכום במדד מניות רחב – נניח MSCI World או S&P 500 – שהניב היסטורית תשואה ריאלית ממוצעת של כ־7% לשנה. אחרי 20 שנה ההשקעה הזו כבר עומדת על כ־1.93 מיליון ₪. כמעט פי שלושה מהפיקדון הבנקאי, ויותר ממיליון שקל פער – על אותו סכום התחלתי, בלי “טריקים” ובלי בחירת מניות אקזוטיות.
וזה לא עניין תאורטי. אותו מיליון שקל שנעלם “בגלל הזהירות” הוא ההבדל שיכול לממן לילדים דירה, להקדים פרישה בכמה שנים, או פשוט לחיות חיים רגועים יותר בלי לחשוש מכל הוצאה גדולה.
וזו בדיוק הנקודה: סולידיות יתר היא לא שמירה על הביטחון – היא ויתור על העתיד.
הפחד מתנודתיות גורם לנו להרגיש בטוחים בטווח הקצר, אבל גובה מאיתנו מחיר אדיר בטווח הארוך. ובסוף, מי שנזהר מדי – מגלה שהזהירות שלו עלתה לו ביוקר.
מחקר מקיף של חברת DALBAR (2022) עקב במשך שלושה עשורים אחרי ההתנהגות בפועל של משקיעים פרטיים, והשווה אותה לביצועי השוק עצמו.
התוצאה הייתה מפתיעה ומטרידה כאחד: בעוד שמדד S&P 500 הניב בממוצע כ־7% לשנה ריאלי לאורך 30 שנה, המשקיע הממוצע בפועל הצליח להרוויח רק כ־3% לשנה ריאלי.
פער של 4% ריאלי בשנה אולי נשמע קטן, אבל כשמסתכלים על טווח ארוך – מדובר בהבדל דרמטי. מי שהשקיע 100 אלף ₪ בתחילת התקופה היה אמור להגיע לכ־760 אלף ₪ במונחים ריאליים, אבל בפועל המשקיע הממוצע הגיע רק לכ־240 אלף ₪. כלומר – חצי מיליון שקל של כוח קנייה “נעלמו” רק בגלל התנהגות אנושית.
ולמה זה קורה? לא בגלל דמי ניהול גבוהים, לא בגלל בחירה גרועה של קרן, אלא בגלל דבר אחד פשוט: פחד.*
המסקנה של החוקרים חדה: הפחד מתנודתיות עולה למשקיע הממוצע מאות אלפי שקלים של תשואה ריאלית אבודה לאורך החיים. ובמונחים של משפחה ישראלית – זה ההבדל בין פרישה נוחה לבין מרדף אחרי הכנסה נוספת בגיל 70.
בונים מדרגות השקעה
הכסף שלנו לא צריך להיות כולו באותו מקום. בדיוק כמו מדרגות, גם ההשקעות צריכות להיות בנוייות שכבה על שכבה:
1. התחתונה – מכשירים סולידיים מאוד כמו פיקדון, קרן כספית או אג”ח ממשלתי קצר. היא מספקת יציבות ונזילות מיידית מעט מעליו – השקעות סולידיות-בינוניות כאן נמצאות ההשקעות שמאזנות בין שמירה על יציבות לבין אפשרות לרווח גבוה יותר מהפיקדון. הן לא “בטוחות כמו בנק”, אבל גם לא תנודתיות כמו מניות. מעט מעליו – אג”ח קונצרני בדירוג גבוה – הלוואות לחברות יציבות, שמספקות ריבית גבוהה יותר מאג”ח ממשלתי, עם סיכון נמוך יחסית.
2. קרנות מחקות מדד עם רכיב אג”חי משמעותי – פתרון שמאפשר פיזור רחב וניהול אוטומטי, עם שילוב מתון של מניות.
3. מוצרים מנוהלים של חברות ביטוח המשלבים נכסים לא סחירים – למשל, קרנות השתלמות או קופות גמל במסלולים כלליים או מתקדמים, שמשקיעים גם בתשתיות, נדל”ן מניב ופרויקטים אלטרנטיביים. הנכסים הלא סחירים מוסיפים פוטנציאל לתשואה עודפת וגיוון אמיתי, כיוון שהם לא תמיד מתנהגים כמו השווקים הסחירים.
4 . השקעה בדירה “משעממת ומניבה, באיזור עם ביקוש גבוה ויציב.
5. .השקעות צומחות כמו מניות, קרנות מחקות מדד עולמיות, או נדל”ן ממונף עם פוטנציאל לפינוי בינוי. כאן נמצא פוטנציאל הצמיחה ארוכת הטווחהשילוב בין המדרגות יוצר יציבות מצד אחד וצמיחה מצד שני.
מפרידים בין כסף קצר לכסף ארוך
זו אולי ההבחנה הקריטית ביותר.כסף שנצטרך בשנתיים הקרובות – לטיול גדול, שיפוץ בית או עזרה לילדים – חייב להיות סולידי ונגיש, בלי סיכון לירידה רגעית.כסף לטווח ארוך – פנסיה, חופש כלכלי או מימון דירה לילדים בעוד 15–20 שנה – חייב להיות מושקע במסלולים מנייתיים יותר. שם התנודתיות לא רק שאינה בעיה, אלא חלק מהדרך לצמיחה אמיתית. כשההפרדה הזו ברורה, קל הרבה יותר להישאר רגועים גם כשיש ירידות בשוק – כי יודעים שזה כסף שנועד לעתיד, לא למחר בבוקר
מאמצים אסטרטגיה – לא תחזית
אף אחד לא באמת יודע מה יקרה מחר בבורסה: לא אנליסטים, לא כתבי כלכלה, ולא חבר בקבוצת ווטסאפ. במקום לרדוף אחרי תחזיות, עדיף להחליט מראש על אסטרטגיה – למשל, 60% מניות ו־40% אג”ח – ולדבוק בה. זה לא מונע משברים, אבל זה מונע טעויות רגשיות.
משתמשים באוטומציה הדרך הכי יעילה לנטרל פחדים והתלבטויות היא להפוך את ההשקעות לשגרה אוטומטית: הוראות קבע לקרנות, השקעות חודשיות קבועות או גמל להשקעה עם הפקדות אוטומטיות. ברגע שהפעולה חוזרת על עצמה בכל חודש – בלי שנצטרך לקבל החלטה מחדש – הרעש הרגשי יורד, וההשקעה מתבצעת בעקביות.
אז איך אפשר להימנע ממלכודת העדר? המחקר מציע כמה דרכים פרקטיות, וכל אחת מהן מתמקדת בהחזרת השליטה לידיים שלנו:
1. מודעות עצמית – השלב הראשון הוא פשוט לזהות מתי אנחנו פועלים מתוך חיקוי ולא מתוך ניתוח עצמאי. זה יכול להיות רגע שבו אנחנו מרגישים “כולם נכנסים – גם אני חייב”, או כשאנחנו מתלבטים בעיקר בגלל תחושה ולא בגלל נתונים. עצם ההבנה שאנחנו מושפעים מהעדר כבר מפחיתה את הכוח שלו עלינו.
2. השהייה – כשמרגישים דחף חזק “להצטרף עכשיו”, דווקא אז חשוב לעצור. נשימה, לילה אחד של מחשבה, או אפילו כתיבה של היתרונות והחסרונות על דף – כל אלה יכולים להפריד בין פעולה אימפולסיבית לבין החלטה מושכלת. פעמים רבות תחושת הדחיפות היא לא הזדמנות אמיתית, אלא סימן ברור ללחץ עדרי.
3. גיוון מקורות מידע – מי שמסתמך רק על מקור מידע אחד (אנליסט מסוים, טוויטר, או קבוצת פייסבוק) מסתכן בכך שהוא מקבל תמונה חד־צדדית. גיוון מקורות – עיתונות כלכלית, דוחות רשמיים, ספרות אקדמית ואפילו שיחות עם אנשים בעלי השקפות שונות – עוזר לייצר פרספקטיבה רחבה ולנטרל את האפקט ההומוגני של העדר.
4. אסטרטגיה ברורה – משקיע שיש לו תוכנית השקעות סדורה, עם יעדים ותמהיל שמתאים לו אישית, פחות מושפע מגלים רגעיים. כשהתוכנית מבוססת על מטרות ארוכות טווח ולא על חדשות יומיות, קל הרבה יותר להישאר רגוע גם כשהשוק סוער. כאן נכנסת לתמונה נקודה חשובה: לא חייבים לבנות את האסטרטגיה לבד. רבים נעזרים באנשי מקצוע – מתכננים פיננסיים, יועצי השקעות, מומחים לפנסיה – כדי לייצר תוכנית שמתאימה למטרות שלהם. הליווי הזה מספק לא רק ידע וכלים, אלא גם עוגן רגשי שמונע מהעדר לסחוף אותנו.
סולידיות היא בהחלט ערך חשוב – היא מעניקה לנו תחושת ודאות, מאפשרת לישון טוב בלילה, ומשמשת רשת ביטחון במצבי חירום. אבל כשהיא הופכת לגישה הבלעדית, היא עלולה להיות מסוכנת לא פחות – ולעיתים אף יותר – מהשוק עצמו.
כי שמרנות מוגזמת לא באמת מגינה עלינו. היא יוצרת אשליה של ביטחון, בזמן שבפועל ערך הכסף נשחק, והעתיד הפיננסי שלנו נבנה על יסודות חלשים. כסף שלא צומח לאורך זמן פשוט לא מספיק כדי לעמוד מול אינפלציה, יוקר מחיה, ועלויות פרישה הולכות וגדלות.
התשואה האמיתית מגיעה משילוב נכון – ביטחון לטווח הקצר וצמיחה לטווח הארוך. בדיוק כמו בתכנון משפחתי, גם כאן האיזון הוא המפתח: חלק מהכסף צריך להיות נגיש ובטוח, אבל חלק אחר חייב לעבוד בשבילנו, גם אם זה כרוך בתנודתיות זמנית.
ובסופו של דבר, השאלה המרכזית היא לא אם תחוו ירידה זמנית של כמה אחוזים בתיק – אלא אם תאפשרו לעצמכם עלייה מצטברת, משמעותית ומתמשכת לאורך השנים. כי ירידות הן רגעיות, אבל הצמיחה לטווח הארוך היא זו שבונה עתיד.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אתכם
הירשמו כאן למטה וקבלו עוד כתובות ישירות למייל שלכם!
