רוב האנשים בטוחים שברגע שההכנסה עולה – גם הביטחון הכלכלי מגיע. זה נשמע כמעט הגיוני: אם מרוויחים יותר, אמורים לחיות ברווחה גדולה יותר. אבל המציאות שאני פוגש שוב ושוב אצל מאות משפחות שמהווה הפוך בדיוק – גם הכנסה של 40,000 או 50,000 ש”ח בחודש לא מבטיחה רוגע. להפך: רבים חיים בתחושה מתמדת של לחץ, כאילו הם על גלגל ריצה אינסופי. כל חודש מסתיים בתחושת “איך שוב נעלם הכסף?”, גם כשעל הנייר המספרים מרשימים. במקום חופש – יש מרדף. במקום ביטחון – יש שריפה כלכלית אחרת שצריך לכבות. זהו פרדוקס כואב: ככל שההכנסה גבוהה יותר, כך עולות גם ההתחייבויות, הציפיות והלחצים, עד שנדמה שהשליטה בכסף הולכת ומתפוגגת.
זהו מנגנון מוכר היטב בכלכלה ההתנהגותית. מחקרים מראים כי אנשים נוטים להעלות את רמת חייהם בכל פעם שהכנסתם גדלה, תופעה המכונה Lifestyle Inflation. מחקר של Pew Research Center (2019) מצא כי יותר מ־50% ממשקי הבית בארה”ב עם הכנסה מעל הממוצע דיווחו שאין להם כמעט חיסכון נזיל, מפני שהוצאותיהם גדלות יחד עם הכנסתן. בישראל, סקר הלמ”ס (2022) הראה כי משקי בית בעשירון העליון מוציאים בממוצע פי 2.5 על חינוך, תחבורה ובידור לעומת עשירונים בינוניים – מה שממחיש שהכסף הנוסף לא מתורגם לחסכון אלא להוצאות גבוהות יותר.
גם בעלי שכר גבוה מאוד נשענים כמעט תמיד על מקור הכנסה יחיד – השכר. המשמעות: כל עוד הם בריאים ומועסקים, התזרים נראה יציב, אבל ברגע של פיטורין, משבר עסקי או בעיה בריאותית – ההכנסה נעצרת בבת אחת. מחקר של Urban Institute (2020) מצא ש־1 מכל 4 אמריקאים בגילאי העבודה חווה הפסקת הכנסה משמעותית במשך יותר משלושה חודשים בעשור האחרון – גם בקרב בעלי שכר גבוה. בישראל, דו”ח רשות שוק ההון (2021) הדגיש כי שיעור התלות של משקי בית בהכנסה מעבודה בלבד עומד על מעל 80%, עם חיסכון והשקעות המשמשים רק כרשת ביטחון משנית. כלומר – גם “שכר גבוה” הוא למעשה הכנסה שבירה מאוד.
בעלי הכנסה גבוהה לרוב עובדים שעות ארוכות – 10–12 שעות ביום – ולכן לא מקדישים תשומת לב לניהול הכספים. מחקר של Vanguard (2022) הראה כי משקיעים פרטיים שלא פיקחו באופן פעיל על חסכונותיהם קיבלו תשואה שנתית ממוצעת של 2%–3% נמוכה יותר מאלו שניהלו באופן מסודר. במילים אחרות: ההזנחה הזו עולה כסף אמיתי. בישראל, סקר שנערך ע”י בנק ישראל (2020) מצא כי יותר מ־60% מהציבור אינו יודע מה דמי הניהול שהוא משלם בקרנות הפנסיה והגמל – גם בקרב בעלי הכנסה גבוהה. התוצאה היא ניהול “תוך כדי תנועה”: כסף שיושב בעו”ש ללא ריבית, קופות מנוהלות בלי פיקוח, והחלטות שמתקבלות תחת לחץ ולא מתוך תכנון ארוך טווח.
התוצאה ברורה: לא גובה ההכנסה קובע את הביטחון הכלכלי, אלא האופן שבו היא מנוהלת.
רבים בטוחים שהפתרון טמון רק בהגדלת ההכנסה – קידום, משרה מתגמלת יותר או עסק שמכניס עוד. אבל בפועל, ביטחון כלכלי לא נמדד רק בכמה כסף נכנס, אלא באיך מנהלים אותו. גם הכנסה קיימת, אם תנוהל נכון, יכולה לייצר יציבות וחוסן. כאן נכנס התכנון: הוא לא רק מתווה דרך קדימה, אלא מאפשר לייצר סדר עדיפויות ברור, להציב מטרות ארוכות טווח, ולוודא שכל שקל שמגיע – עובד בשבילך, ולא נעלם בלי כיוון.
השאלה אינה רק “כמה להרוויח”, אלא “איך להפוך את מה שכבר נצבר למנוע שמייצר ביטחון”. הכנסה משכר היא אמנם מרכזית, אך שילוב של מקורות נוספים – למשל השקעה בשוק החוב שמעניקה תזרים צפוי יותר, או פיזור בין שווקים גיאוגרפיים ונכסים שונים – מצמצם את התלות במקור יחיד ומקטין סיכונים. הרעיון הוא להפעיל את ההון הקיים כך שייצר עבורך הכנסה שוטפת ויגדיל את כרית הביטחון לאורך זמן
הפער הזה הוא לא רק מספר אקסלי, אלא מנגנון שמייצר שקט. כאשר יש רווח קבוע שמופנה לחיסכון והשקעה – גם אם מדובר באחוזים מתונים – נוצרת תחושת שליטה. לא עוד מרדף אחרי כל שקל, אלא ידיעה שהמשפחה בונה את עתידה באופן שיטתי. במילים אחרות, לא צריך הכנסות אסטרונומיות כדי להגיע לעצמאות – אלא משמעת שמוודאת שגם בהכנסה הקיימת יש ניהול נכון, חיסכון מצטבר והון שעובד עבורך.
השורה התחתונה: ביטחון כלכלי אינו תוצאה אוטומטית של שכר גבוה. הוא נבנה משילוב בין תכנון, פיזור מקורות הכנסה, והיכולת להפוך את ההכנסות וההון הקיים לכלים שמייצרים שקט לאורך זמן.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אתכם
הירשמו כאן למטה וקבלו עוד כתובות ישירות למייל שלכם!
