אם תשאלו רוב משקיעים כמה פעמים הם בודקים את התיק שלהם – התשובה תפתיע אתכם.
יש כאלה שעושים את זה כל יום.
יש מי שבודקים כל שבוע.
ויש גם כאלה שלא מסוגלים להתאפק אפילו שעה, במיוחד כשיש ירידות.
לכאורה זה נשמע הגיוני – הרי מדובר בכסף שלנו, לא?
אם נבדוק יותר – נדע יותר. ואם נדע יותר – נוכל לפעול מהר, לתקן, למנוע הפסדים.
אבל בפועל, קורה בדיוק ההפך.
ככל שאנחנו בודקים את התיק בתדירות גבוהה יותר – כך אנחנו חווים יותר תנודתיות, יותר מתח, ויותר “רעש” שמסתיר מאיתנו את התמונה הגדולה.
מה שהיה אמור לעזור לנו לשלוט בכסף – דווקא גורם לנו להיות הנשלטים.
והתוצאה?
המון פעולות מיותרות: מכירות בפאניקה, שינוי מסלול רגע אחרי ירידות, מעבר לקרן כספית “עד שהשוק יירגע” – ורוב הזמן, הוא דווקא נרגע בלעדינו.
משקיעים רבים בטוחים שהם מפסידים כסף רק כשהשוק יורד.
אבל האמת היא שרובם מפסידים דווקא כשהם מסתכלים יותר מדי.
כי ברגע שאתה רואה את התיק שלך כל הזמן – אתה לא באמת רואה את ההשקעה. אתה רואה את הרעש.
והרעש הזה – הוא האויב הכי גדול של תשואה לטווח ארוך.
בשנת 1995 פרסמו החוקרים שלמה בן־ארצי וריצ’רד תיילר (חתן פרס נובל בכלכלה) מאמר שנכנס לפנתיאון של עולם ההשקעות:
“Myopic Loss Aversion” – או בתרגום חופשי: רתיעה מהפסדים בטווח הקצר.
הם רצו להבין תופעה פשוטה אך מסתורית:
למה משקיעים נרתעים כל כך מסיכון, גם כשברור להם סטטיסטית שבטווח הארוך – הסיכון מתגמל?
לצורך כך הם הרכיבו ניסוי עם שתי קבוצות:
האחת קיבלה עדכונים שוטפים על ביצועי ההשקעה שלה, כמעט מדי יום.
השנייה – ראתה את הנתונים רק אחת לשנה.
התוצאה הייתה חד-משמעית:
הקבוצה שראתה את התיק בתדירות גבוהה הרגישה פחד, תסכול והפסדים מדומים, ולכן בחרה בהשקעות סולידיות יותר – עם תשואה נמוכה בהרבה.
לעומתה, הקבוצה שבדקה את התיק רק פעם בשנה שמרה על מסלול השקעה ארוך טווח – והשיגה תשואות גבוהות משמעותית.
המוח שלנו לא אוהב הפסדים.
מחקרים מראים שהכאב הפסיכולוגי מהפסד של 1,000 ש”ח חזק פי שניים מההנאה מרווח של אותו סכום.
כשאנחנו בודקים את התיק לעיתים קרובות, אנחנו רואים המון תנודות קטנות – חלקן חיוביות, חלקן שליליות – אבל המוח זוכר בעיקר את ההפסדים.
גם אם התיק עלה השנה ב־10%, הוא יזכור את אותו שבוע שבו ירד ב־3%.
הבעיה היא שתחושת האיום הזו גורמת לנו להגיב מהבטן:
לעבור למסלול סולידי מדי, למכור בירידות, “להגן על עצמנו” – ובפועל לחתוך את התשואה העתידית.
זה בדיוק מה שתיילר ובן־ארצי כינו “ראייה קצרת טווח של הפסד” – אנחנו לא באמת מפחדים מסיכון, אלא מרגעי חוסר הנוחות שבדרך אליו.
נניח שני משקיעים, דנה ורועי, השקיעו כל אחד 500,000 ש”ח במדד מניות רחב.
כעבור חמש שנים:
דנה השיגה תשואה ממוצעת של 2.5% לשנה (כי עברה למסלול סולידי אחרי כל ירידה).
רועי, שנשאר במסלול מנייתי ולא נגע, השיג תשואה של כ־8% לשנה.
שניהם חוו את אותם תנודות – רק אחד מהם נתן להן לנהל אותו.
אל תבלבל בין מידע לבין שליטה.
לראות את המספרים יותר – לא אומר שאתה שולט יותר.
זה רק אומר שאתה מתוח יותר.
תיק השקעות טוב לא נבנה על ידי משקיע שיודע לחזות את העתיד –
אלא על ידי אחד שיודע להתאפק.
כשאתה בודק את התיק כל יום – אתה רואה את הרעש, לא את המנגינה.
אבל כשאתה בודק אותו פעם בכמה חודשים – אתה סוף סוף רואה את המוזיקה.
אז אם אתה רוצה החלטה אחת שתשפר לך את השנה הפיננסית –
תיכנס פחות לחשבון ההשקעות שלך.
לפעמים,
לא לעשות כלום –
זו הפעולה הכי רווחית שיש.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אתכם
הירשמו כאן למטה וקבלו עוד כתובות ישירות למייל שלכם!
