אחת האשליות החזקות ביותר של משקיעים היא האמונה שניתן “לקרוא את המפה”: לחזות אם הבורסה תעלה, מתי תתרחש מלחמה, מה יקרה לריבית, או איזו מניה תהיה “כוכב השנה”.
אבל אם נתבונן לאחור – נגלה אמת בסיסית: אף אחד לא באמת מצליח לנבא את העתיד. לא אנליסטים, לא פרשנים, ולא כלכלנים עטורי פרסים.
הניסיון לבסס אסטרטגיה פיננסית על חיזוי אירועים נקודתיים – דומה לניסיון לתכנן מסלול טיול על סמך תחזית מזג האוויר לעשור קדימה. זה פשוט לא עובד.
במקום לשאול “מה יקרה?”, משקיעים חכמים שואלים:
איך אפשר להרוויח מהצמיחה העולמית – בלי להיות תלויים באירוע בודד?
התשובה: קרן סל פסיבית, שעוקבת אחרי מדד מניות רחב.
מדדים רחבים הם לא “תחזית” – הם ממוצע משוקלל של מאות או אלפי חברות, שכל הזמן מתעדכן: חברות מצליחות נכנסות למדד, וחברות כושלות יוצאות ממנו.
מדובר במנגנון שנקרא Self-Cleansing – ניקוי עצמי.
וזה גאוני בפשטות שלו: גם אם חברה אחת נכשלת – המדד מתקן את עצמו.
מחקר מפורסם של Hendrik Bessembinder (פורסם ב-Financial Analysts Journal, 2018) בחן את כלל המניות הנסחרות בארה”ב בין השנים 1926–2016. הממצא היה חד:
פחות מ-4% מהמניות אחראיות לכל העושר שנוצר בשוק ההון האמריקאי באותה תקופה.
קרוב ל-60% מהמניות הניבו תשואה מצטברת נמוכה מאג”ח ממשלתי קצר טווח (!).
מחקר נוסף של Dimensional Fund Advisors מצא תוצאה דומה: לאורך זמן, רוב התשואה של מדדי מניות מגיעה ממיעוט קטן של מניות שהצליחו במיוחד.
במילים אחרות: מי שמנסה “לבחור את המניה הנכונה” – למעשה מהמר. סטטיסטית, רוב הסיכויים שהוא יפספס את אותן מניות מנצחות, וישקיע באחרות שיניבו תשואה בינונית או שלילית.
כאן חשוב לחדד: תשואת השוק מעניינת אותנו כמעט ורק כשאנחנו מסתכלים על טווח של עשורים – לא חודשים.
בטווח הקצר השוק תנודתי:
מלחמות, בחירות, משברים כלכליים, מגפות – כל אלה יכולים להוריד את המדדים בעשרות אחוזים.
אבל לאורך זמן – המגמה עקבית: הכלכלה צומחת, החברות מגדילות רווחים, והמדדים מטפסים.
היסטורית, ב-S&P 500 למשל, לא היה אף מחזור מתגלגל של 20 שנה שבו השוק סיים בתשואה שלילית. מי שנכנס ויוצא לפי כותרות – חווה בעיקר חרדות. מי שנשאר בפנים לאורך זמן – נהנה מהשוק עצמו.
משקיע לטווח ארוך לא מתעניין בשאלה מה יקרה השנה, אלא בשאלה:
איך להבטיח שאני בפנים כשצמיחת השוק תעשה את שלה?
משקיע שפועל נכון יודע שאי אפשר לשלוט בעתיד, אבל אפשר לשלוט באסטרטגיה:
באיזה מדד נשקיע – אמריקה? שוק עולמי? שווקים מתעוררים?
כמה מניות יהיו בתיק – מול אג”ח, מזומן או נדל”ן.
כמה כסף נתחיל להשקיע – ומה היכולת שלנו להוסיף באופן קבוע.
דמי ניהול ועלויות – משתנה אחד שאפשר לשלוט בו באופן ישיר.
כל השאר? רעש.
היסטורית, גם המשקיעים הגדולים ביותר טעו שוב ושוב בתחזיות – אבל מי שהתמיד לאורך זמן במדדים רחבים, הצליח.
מחקר של Morningstar (2023) הראה שמשקיעים שהקפידו על פיזור והתמדה השיגו בממוצע תשואות גבוהות ב-1.7% לשנה לעומת אלו שניסו לתזמן את השוק. הפער הזה, לאורך 20–30 שנה, מצטבר למאות אלפי שקלים.
משקיע חכם לא פועל מתוך פחד כשהשוק יורד, ולא מתוך אופוריה כשהשוק עולה.
הוא בונה תיק פשוט, מפוזר וזול – ונותן לו לעבוד.
זה נשמע פחות מלהיב, אבל זה המהלך שהוכח שוב ושוב במחקרים.
כמו שכתבתי גם במאמרים אחרים: ההשקעות המצליחות ביותר הן לא אלה עם הטריקים או הסודות – אלא אלה שמבוססות על שקט, משמעת ואורך רוח.
אל תנסו לחזות את העתיד – השקיעו במדדים שמייצגים את הכלכלה עצמה.
השקעה פסיבית היא לא פשרה – אלא האסטרטגיה שניצחה את רוב התחזיות.
התמדה, פיזור ועלויות נמוכות ינצחו כמעט תמיד את “סיפור השנה”.
ותזכרו: המשחק האמיתי מתרחש בטווח הארוך – שם השוק מתגמל את הסבלניים.
הבורסה לא דורשת גאונות – היא דורשת סבלנות.
וזה אולי הסוד הכי פחות סקסי בהשקעות – אבל גם הכי חשוב.
* המידע לעיל הינו לימודי בלבד, איננו מהווה יעוץ או המלצה.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אתכם
הירשמו כאן למטה וקבלו עוד כתובות ישירות למייל שלכם!
